הרב נפתלי בנט (1789–1857), בנו של רבה של מוראביה, רבי מרדכי בנט, שימש כדיין וכאב"ד בקהילת שאפוב שבמוראביה, והיה אחד המנהיגים השמרניים הבולטים של יהדות האזור בתקופת האמנציפציה. הוא התחנך בישיבת אביו ובבית-ספר ממשלתי, ובשנת 1824 חיבר קטכיזם שמרני בשם "אמונת ישראל", שנועד להחליף את ספרו הרציונלי של הרץ הומברג, אך נדחה על ידי שלטונות החינוך הקיסריים בשל דבקותו במצוות ובתלמוד. ב-1836 התמנה לרבבה של שאפוב, ובמסגרת תפקידו הנהיג יום צום שנתי לזכר השריפה שפקדה את רכוז היהודים בכפר ב-1822, מנהג שנשמר עד חורבן הקהילה בשואה. מאוחר יותר חיבר קינות על אביו (1830) ועל החת"ם סופר (1840), ובשנת 1845 נאבק בחירוף נפש נגד מועמדותו של השמרן הגרמני המזוהה-שמרן שמשון רפאל הירש למשרת רב המדינה של מוראביה, כשהוא מכנה אותו באיגרת רשמית "בור מסוכן" ו"גרמני זר". יצירתו ופועלו שיקפו עמדה הלכתית-קונסרבטיבית קשוחה מול הרפורמות והמודרניזציה של יהדות תפוצות, והוא נודע גם הודות לפולמוסיו הציבוריים העזים.