שיטיון

שיטיון

שיטיון (דמנציה) הוא ירידה משמעותית בתפקוד הקוגניטיבי הפוגעת בזיכרון, בחשיבה, בקשב ובהתנהגות החברתית, והוא מופיע לרוב בגיל הזקנה, כשהסוג השכיח ביותר הוא מחלת האלצהיימר.

המונח "דמנציה" מקורו בלטינית ומשמעותו "יצא מדעתו", והוא שימש לראשונה בהקשר רפואי במאה ה-1, אך רק במאה ה-19 הוגדרה על ידי פסיכיאטר פיליפ פינל כקטגוריה רשמית למחלות נפש; בהמשך הבינו כי לא תמיד מדובר בנזק בלתי הפיך, וב-15% מהמקרים המחלה ניתנת להיפוך אם מתגלים ומטופלים הגורם, כגון מחסור בוויטמין B12, דיכאון או תת-פעילות של בלוטת התריס.

במונחי היקפים, השכיחות של שיטיון בקרב בני 65 ומעלה היא כ-5%, ועולה ל-20%–40% אצל בני 85 ומעלה, כאשר מחלת האלצהיימר מהווה כ-50%–60% מהמקרים, ו-דמנציה וסקולרית (שקשורה ליתר לחץ דם ופגיעה בכלי הדם במוח) כ-15%–30% – בעוד גורמים נוספים כוללים טיפות ראש, מחלות מידבקות, גידולים ומחלת פרקינסון.

לפי דו"ח של איגוד האלצהיימר הבינלאומי משנת 2010, עד 2030 צפוי מספר חולי השיטיון בעולם להכפיל עצמו ל-70 מיליון איש, והטיפול בהם מוערך בעלות גלובלית של כ-600 מיליארד דולר בשנה; בישראל אחד מכל חמישה קשישים סובל מהמחלה, כ-70 אלף חולי אלצהיימר וכיום, וכצפי להגעה ל-120 אלף חולים בתוך 15 שנה.

אבחון מוקדם של הסיבה ל-שיטיון חיוני אפוא, מכיוון שהמחלה עלולה להתקדם או להישאר סטטית, ולעיתים קרובות היא מלווה גם בפגיעה במצב הרוח, בתכונות האישיות וביכולת השיפוט – אך טיפול מתאים ומניעה (כגון שליטה על יתר לחץ דם) מאטי את ההידרדרות ואף משקם תפקוד במקרים ההפיכים.