רבי אברהם בן דוד מפושקיירה (הראב"ד, בערך 1114–1198) היה רב, ראש ישיבה ומקובל נודע בפרובאנס שבצרפת, שכיהן בעיר פוסקייר (היום ווֹבֶר) ונודע בעיקר בכינויו "בעל ההשגות" בזכות השגותיו החריפות והמפורסמות על ספר משנה תורה של הרמב"ם, שבהן נקט לשון בוטה ואף נשבע לאמת את דבריו. הוא היה דמות מפתח בשלשלת הקבלה: אביו, רבי דוד, נחשב למקובל, ובנו, רבי יצחק סגי נהור, נחשב לאבי הקבלה הספרדית, מה שהעניק למשפחתו מעמד מרכזי בתולדות המיסטיקה היהודית. הראב"ד התנגד לפלפול בעלי התוספות וללימוד חכמות חיצוניות, ומתח ביקורת חריפה על הרמב"ם, אם כי למרות המחלוקת, דבריו הפכו לפרשנות קלאסית על משנה תורה. לפי המסורת, חלק מידיעותיו בקבלה נמסרו לו ברוח הקודש או מגילוי אליהו הנביא, והוא נפטר בכ"ו בכסלו ד'תתקנ"ט (1198) ונקבר בפוסקייר. סיפור מעניין מתאר כיצד נאסר על ידי שר מקומי, ולאחר שנה ראה במפלתו של אותו שר במלחמה, דבר שנחשב בעיניו להשגחה פרטית.