דקירה היא נעיצת חפץ חד בגוף, הגורמת נזק נקודתי לרקמות, ובניגוד לחיתוך, היא מסכנת חיים בעיקר אם היא פוגעת בריאות, בכלי דם מרכזי או בעצב מרכזי – יתרונה הוא בכך שהיא דורשת כוח מועט, שכן החוד מרכז את כל העוצמה בנקודה אחת. עקרון זה היווה את הבסיס לנשקי המוט הקדומים ביותר, כמו חנית, רומח וכידון, שהיו נפוצים מהתקופה הפרה-היסטורית ועד סוף העת החדשה, והיוו מרכיב מרכזי במערכים צבאיים מפורסמים כמו הפלנקס. כפשע, דקירה נעשית לעיתים קרובות משנאה או במהלך שוד, באמצעות סכין, פגיון או כלים מאולתרים, ובחוק הישראלי נקבע כי שוד המלווה בדקירה נושא עונש חמור יותר – 20 שנות מאסר (לעומת 14 שנים ללא דקירה). בהקשר הישראלי, פיגועי דקירה הפכו לתופעה חמורה ומתמשכת מאז האינתיפאדה הראשונה, ובין השנים 2000 ל-2010 אירעו 152 פיגועים כאלה, שבהם נרצחו 17 ישראלים, רובם אזרחים. עם זאת, דקירה אינה רק אלימה – היא משמשת גם למטרות רפואיות חיוביות, כמו מתן זריקות, בדיקות דם ותרומות דם באמצעות מזרקים, ובכך מצילה חיים לא פחות ממה שהיא עלולה לקחת אותם.