ארס הוא תמיסה ביולוגית של רעלנים (חלבונים, פפטידים ואנזימים) המופרשת על ידי בעלי חיים לצורך התגוננות, ציד והכנעת טרף, והיא מועברת באמצעות הכשה או עקיצה – בניגוד לרעל, שנבלע או נספג בגוף. הוא התפתח אבולוציונית בקרב יותר מ-100,000 מינים, כתוצאה ממוטציות שעיוות את פעילותן של מערכות חיוניות בגוף המטרה, וזו דוגמה מצוינת לאבולוציה מתכנסת ללא אב קדמון משותף.

מדי שנה נגרמים עשרות אלפי מקרי מוות מבני האדם מהכשות נחשים ועקיצות, והסכנה הגדולה ביותר אינה בהכרח ממינים בעלי הארס החזק ביותר, אלא מאלה השכיחים ביותר בקרבת המגורים האנושיים. כבר בעת העתיקה השתמשו בני אדם בארס ככלי נשק ומרפא, וכיום תעשיית הפרמקולוגיה מפיקה ממנו תרופות חדשות ומבצעת מחקרים ענפים לפיתוח תרכובות רפואיות. עוצמתו של כל ארס נמדדת במדד LD50 (הכמות הקטלנית ל-50% מהנבדקים), ובמקביל מתנהל ויכוח מדעי: החוקר בריאן גריג פריי דוחה את ההגדרה המסורתית ודורש להרחיב אותה, כך שכל יצור המייצר ארס בתאיו – ולאו דווקא בבלוטות מיועדות – יוגדר ארסי, גם אם מטרתו בעיקרו תזונה ולא פגיעה.