אסיר ביטחוני בישראל הוא אסיר או עציר שנכלא בשל עבירה הפוגעת במתכוון בביטחון המדינה, לרוב ממניעים לאומניים, אידאולוגיים או כספיים, וכולל עבירות של בגידה, טרור וריגול. המונח עצמו אינו מוגדר בחוק אלא נקבע בפקודת נציבות שירות בתי הסוהר, ולמעשה כלל האסירים האלה הם פלסטינים, שנתפסו במסגרת עימות ישראלי-פלסטיני. נכון ליוני 2025, ישראל מחזיקה בכ־10,397 אסירים ביטחוניים, מתוכם כ־2,214 לוחמים בלתי חוקיים, כשמספרם תנודתי לאורך השנים; לדוגמה, ב־1977 מנה המספר 3,227, וב־2011 הוא עמד על 4,495 בטרם שחררה ישראל 1,027 אסירים במסגרת עסקת שליט. מאז מתקפת השבעה באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" זינק מספרם באופן משמעותי לאחר מעצרים מאסיביים של פלסטינים, בין היתר תוך שימוש במעצר מנהלי ללא משפט. תנאי הכליאה של אסירים אלה ייחודיים וכוללים בידוד במתקנים כמו כלא מגידו, פגישות עם עורכי דין מאחורי מחיצת זכוכית, ושלילת זכויות חופשה ולימודים אקדמיים בעקבות הקשירות של ועדת ארדן, לצד דיון ציבורי קשה האם הם "אסירים פוליטיים", "שבויי מלחמה" או טרוריסטים.