הסגר על רצועת עזה הוטל על ידי ישראל ומצרים החל מיוני 2007, בעקבות השתלטות חמאס על הרצועה במהלך עימות עקוב מדם מול פת"ח, תוך התנערות מההסכמים הביטחוניים הקודמים. ישראל נימקה את ההגבלות על תנועת סחורות ואנשים בצרכי ביטחון ומניעת טרור, ואולם ארגוני זכויות אדם מותחים ביקורת חריפה, וקובעים שמדובר בעונש קולקטיבי בלתי חוקי, על אף שישראל ממשיכה לספק מים, חשמל ומוצרים בסיסיים בכמויות מוגבלות לאחר ביקוק ביטחוני. מצרים, מנגד, סגרה את מעבר רפיח בשל חששות מהתפשטות הטרור מסיני ומהקשריו עם חמאס, אך מאז 2018 היא מאפשרת החזרה סדירה של סחורות, והיום אכ-49% מהסחורות הכל-מלסועה נכנסות דרכה. האירוע הדרמטי ביותר בפריצת הסגר התרחש ב-23 בינואר 2008, אז אנשי חמאס פוצצו את גדר הגבול עם מצרים, וקרוב ל-750,000 תושבים (כמחצית מאוכלוסיית הרצועה) חצו לסיני כדי להצטייד מפני שהגבול נסגר מחדש ב-3 בפבואר. כדי להרגיע את ההסלמה, נחתמה הודנה בין ישראל לחמאס ב-18 ביוני 2008 למשך שישה חודשים, אך הסגר נותר בתוקף ותרם לגור על עזה ולמתח בין הצדדים לאורך השנים.