הצבא הרומי (Exercitus Romanus) היה הכוח המזוין של רומא העתיקה, שהתפתח מצבא מיליציה קטן של אזרחים בתקופת המלוכה (המאה ה-8 לפנה"ס) ועד למכונת לחימה מקצועית ענקית בשיא הקיסרות. אחד מסודותיו הגדולים היה יכולת ההסתגלות המדהימה שלו – הרומאים אימצו את הפלנקס היווני, כלי נשק סאמניטיים כמו החרב והפילום, ופיתחו טקטיקות מקוריות כמו המערך המאניפולארי והמחנה המבוצר. עיקר כוחו התבסס על חיל רגלים כבד מאומן וממושמע במסגרת הלגיונות, שמספרם גדל מלגיון אחד של כ-3,300 איש ל-28 לגיונות קבע של 5,000-8,000 חיילים כל אחד, בליווי כוחות עזר ופרשים מבעלי ברית. בתחילה לא היה להם צי, אך לאחר שתפסו ספינה קרתגנית ב-260 לפנה"ס, בנו צי משלהם והשתמשו בגשר נחיתה מיוחד ("עורב") כדי להשתלט על ספינות אויב. לאחר תבוסות קשות, כמו ביזת רומא בידי הגאלים במאה ה-4 לפנה"ס, עבר הצבא רפורמות משמעותיות, כולל המעבר למבנה המאניפולארי, שהפכו אותו לכוח הבלתי מנוצח ששלט בים התיכון.