הנסיכויות הרוסיות היו ישויות מדיניות שהתגבשו לאחר קריסת רוס של קייב, והשתרעו על פני שטחי רוסיה, אוקראינה, בלארוס ואזורים נוספים, תחת שושלות רוריק וגדימינוביץ'. בניגוד לרוב הנסיכויות, רפובליקת נובגורוד (משנת 1136) הייתה רפובליקה פיאודלית שבראשה עמד ראש עיר נבחר, ולא נסיך, והיא נכבשה וסופחה לנסיכות מוסקבה על ידי איוואן השלישי ב-1478. נסיכות ולדימיר-סוזדל עלתה לגדולה תחת אנדריי בוגוליובסקי (שהעביר את הבירה לוולדימיר ב-1155), אך נחרבה בידי המונגולים בשנים 1237–1238, ולאחר מכן נסיכיה נאלצו לשלם מס לאורדת הזהב, כשהעיר ולדימיר קיבלה את הזכות לגבות מס מכל הנסיכויות. במאה ה-14 התחרו נסיכויות טבר, מוסקבה וניז'ני נובגורוד על התואר "הנסיך הגדול", ובסופו של דבר השתלטה מוסקבה על ולדימיר (מ-1331) ומיזגה אותה סופית ב-1428. נסיכות קייב איבדה את כוחה בעקבות מלחמות פנימיות באמצע המאה ה-12 (1146–1154 ו-1158–1161) ונבזזה פעמיים, ב-1169 על ידי אנדריי בוגוליובסקי וב-1201 על ידי רומן מסטיסלביץ', מה שהאיץ את הפיצול הפיאודלי. תקופה זו, המכונה "רוס המופרדת", הסתיימה למעשה עם עליית מוסקבה כמרכז האיחוד הרוסי.