יחסי ארצות הברית–תימן, שנוסדו רשמית בהכרה אמריקאית באימאם יחיא ב-1946, עברו תהפוכות רבות, וכיום (מאז עליית החות'ים ב-2015) מתמקדת מדיניות וושינגטון בייצוב המדינה, במאבק בטרור ובבלימת ההשפעה האיראנית, תוך תמיכה בממשלה התימנית הלגיטימית (ROYG). בשנות ה-60 נותקו היחסים הן עם צפון תימן והן עם דרום תימן המרקסיסטית בעקבות מלחמת ששת הימים (1967 ו-1969 בהתאמה), אך הם חודשו מאוחר יותר, בעוד ארה"ב סייעה לצפון נגד הדרום. לאחר איחוד תימן ב-1990, צמצמה ארה"ב בחדות את נוכחותה בשל התנגדות תימן באו"ם למלחמת המפרץ, אך בשנות ה-2000, תחת הנשיא עלי עבדאללה סאלח, השתפרו מאוד יחסי הביטחון, כולל ביקורים רשמיים בוושינגטון וסיוע כלכלי וצבאי ניכר. בהשפעת האביב הערבי, הודח סאלח בנובמבר 2011 במסגרת תיווך מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ, ובפברואר 2012 נבחר סגנו, עבד רבו מנסור האדי, לנשיא תקופת המעבר. בספטמבר 2014 כבשו המורדים החות'ים את הבירה צנעא, מה שהוביל למתקפה אווירית של קואליציה בהובלת ערב הסעודית במרץ 2015; מאז שולטים החות'ים בצפון-מערב תימן ובבירה, בעוד הממשלה הלגיטימית פועלת מעיר הנמל עדן בדרום.