הסכם קיבוצי הוא הסכם מחייב בין ארגון עובדים יציג לבין מעביד או ארגון מעבידים, המוסדר בישראל בחוק הסכמים קיבוציים (תשי"ז-1957) ונרשם ביחידה ליחסי עבודה במשרד העבודה. ההסכם קובע תנאי עבודה, זכויות וחובות, והוא חל על כל עובדי המעביד, גם אם אינם חברים בארגון העובדים. קיימים שני סוגים: הסכם קיבוצי כללי (בין ארגון עובדים לארגון מעבידים) והסכם קיבוצי מיוחד (בין ארגון עובדים למעביד יחיד). באמצעות צו הרחבה יכול שר העבודה להחיל הסכם כללי גם על מקומות עבודה שלא היו צד לו, ובכך להרחיב את תחולתו. ההסכם כולל חלק נורמטיבי (זכויות עובדים) וחלק חוזי (יחסי הצדדים), ופסיקת בית הדין הארצי לעבודה (2009) קבעה חובה לנהל משא ומתן קיבוצי, אם כי לא חובה לחתום על הסכם.