הסכם קיבוצי הוא מסמך משפטי מחייב שנחתם בין ארגון עובדים לבין מעביד או ארגון מעבידים, ומגדיר את תנאי העבודה והשכר של העובדים. ההסכם נוצר באמצעות משא ומתן קיבוצי, והוא חל על כל העובדים במקום העבודה, גם על אלה שאינם חברים בארגון העובדים, ובכך מחזק את כוחם של העובדים מול ההנהלה בהשוואה למשא ומתן אישי. עם זאת, ההסכם עלול להכביד על חברות בהתמודדות עם קשיים כלכליים, שכן הוא מקשה על ביצוע פיטורים, הורדות שכר או רפורמות התייעלות, בעיקר בחברות ממשלתיות ובמונופולים שבהם העובדים עשויים לזכות לתמיכה פוליטית. הסכם זה יוצר גם אחידות בתנאי ההעסקה, ומעניק לעובדים הגנה מפני ניצול כוחו הכלכלי של המעסיק. בישראל, הסדרת ההסכמים הקיבוציים נעשית באמצעות חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, ובאמצעות צו הרחבה ניתן להרחיב את תחולת ההסכם גם על מעסיקים ועובדים שלא היו חלק מההסכם המקורי, מה שהופך אותו לאחד הכלים המרכזיים בהסדרת יחסי העבודה במשק הישראלי.